״רציתי ליצור את העיצוב מתוך מחקר; להגיע לעומקים של הבנת הצורה, החומר, המשמעות, ואז לצוף וליצור דברים. חיפשתי, דרך בחינת העבר, לבדוק אפשרות לחזור על המסורת היום מחדש; מחזור והשמשה מחדש של פרטי טקסטיל הם דבר חדש יחסית בעולם המערבי אך היו נפוצים מאד בקהילות יהודיות בעבר במיוחד בחפצי יודאיקה, עוד בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית.

את הפרויקט ״שמחות קטנות" New – daika)) יצרתי, כפרויקט מאסטר בלימודי התואר השני בשנקר. יצירת הפרויקט נעשתה כתהליך התמודדות עם אבדן רגשי אותו חוויתי עם מות אבי והחלטתי לנתבו למטרת הנצחת אבי דרך יצירת תשמישי קדושה מבגדיו שנותרו.

הרעיון העומד מאחורי הפרוייקט קשור למסורות עתיקות של ייצור תשמישי קדושה בקהילות היהודיות ,עת תרמו האנשים פריטי מלבוש משלהם ליצירת חפצי טקסטיל וקדושה כתרומה לבית הכנסת. עם השנים הלך מנהג זה ונעלם ועם המיכון התעשייתי נעלם כתב היד האנושיות והרגישות ומרבית החפצים היום נעשים ביד זרה ללא כל רגישות למשפחה התורמת
בפעולה זו ביקשתי להחזיר את עבודות האומנות הקדומות לעשיה יומיומית עיצובית המשלבת עבודות עיצוב טקסטיל וקדושת תשמישי הקודש ובכך להחזיר את החום והאנושיות לפריטים שיצרתי.

במהלך עיצובי התואם את רוח המיחזור ואת עבודת בתי האופנה הגדולים בחו"ל פרקתי את חולצות אבי לחלקים ברמת הצורה: חפץ, שינה, צוארון, דש, עניבה, מתוך הבנה שהטקסטיל נבנה מיחידת ריפיט ויצרתי צורות חדשות בעזרת אותן יחידות צורניות.

בפריטי היודאיקה שיצרתי קורא תיגר על מוצרי יודאיקה עכשווית אשר חפים מכל אלמנט רגשי יהודי, ורואה שליחות והכוונת הדור בתרומת תשמישי קדושה שמקורם במהלך עיצובי ורגשי מתוך מחקר וזהות דתית אישית ,ולהחזיר לפרטי הקודש את החום והמסורת היהודית שהיתה טמונה בהם.

פרויקט זה הוא המשכו של פרוייקט הגמר בלימודי התואר הראשון ״עורות גנוזים״ שעסק גם הוא בתהליכים של הטמעת חומרים פסולים ביהדות והפיכתם לתשמישי קדושה.

בעצם השימוש בחומרים ממוחזרים אני משלב בעבודותיי בין קודש לחול, עיסור ועבודה בחומרים מנוגדים המשקף גם את עבודתי בסטודיו שלי לשמלות כלה; פער בין הגס והעדין, הזול והיקר,בין ישן לחדש, קיטש ועכשווי, בין התעשייתי לעבודת היד. עבודת ה ״ New – daika״ ממשיכה לרתק אותי, להתחדש ולהתפתח במרחבים נוספים מעבר לפרויקט ההנצחה האישי וליצור גם לאנשים נוספים פריטים ייחודיים כהנצחת יקירם.“